סבתא הפוכה

"סבתא הפוכה" מאת עידית יולזרי, מתאר את אופיה של האהבה הבן דורית הבאה לידי ביטוי בקשר הייחודי שנוצר ומוסיף להיבנות, בין נכדים לסבתות ולסבים שלהם. הסיפור מתאר מצב שהילד מספר על סבתו המודרנית, המשונה, המביאה לו כל שבוע מתנה, המשחקת עימו כדורגל, המלמדת אותו שלשבור זה מועיל לפעמים, העולה לנדנדה עימו, המעניקה לו חום וחומר למחשבה גם אחרי לכתה. סבתא אוהבת ומסורה, היא ״הפוכה״ רק למראית עין, בעצם היא ממש סבתא. במרכז הספר 'סבתא הפוכה', ניצב הקשר בין סבתא ונכדה הפעוט. הספר המוצג לנו מבעד לעיניו של הנכד הצעיר מחולק לשלושה פרקים, במרכז כל פרק בילוי משותף של השניים: בבית הנכד, בגן השעשועים ובבית הסבתא. בכל פרק מתאר הנכד את הקשר המיוחד שלהם ואת מה שכל אחד מהם מקבל ממנו. לסבתא ולנכדה יש גם תחביב משותף: שניהם אוהבים ללוש ולפסל בחומרים שונים. משום שהיא פסלת היא אינה מתפלאת בניגוד לשני הוריו, לראות אותו לש את הבננה שפרסה והגישה לו לאכול על הצלחת. ומשום שמדובר בבננה ולא בסברס קוצני היא אינה מודאגת ולאחר הארוחה שוטפת את ידיו במים זורמים ולא משתמשת במגבון. (איורים: אילה נצר, הוצאת "נשמה", 45 עמודים)