doritדונטלה די פייטרנטוניו בספרה "אמא של הים" תוקפת את נושא האימהות מנקודת מבט מקורית. בגיל שלוש-עשרה, האנשים שעד כה קראה להם אמא ואבא החזירו אותה, בלי הסבר כמעט, למשפחה הביולוגית שלה. מאז היא מחפשת את התשובה. יש ספרים שנוגעים בנו כל כך עמוק, כזהו הספר הזה כבר מהעמוד הראשון, כשהגיבורה – עם מזוודה ביד אחת ושקית נעליים באחרת – מצלצלת בדלת לא מוכרת. פותחת לה אחותה אדריאנה, הן מעולם לא נפגשו עד כה. כך מתחיל הסיפור המטלטל והמופלא הזה: עם ילדה שבן לילה מאבדת הכול- בית נוח, חברה הכי טובה, אהבתם של הוריה. או ליתר דיוק, מי שחשבה שהם הוריה. הם רק מספרים לה שהמשפחה האמיתית שלה רוצה אותה בחזרה. אבל האם זה נכון? חיים שונים לגמרי מתחילים עבור הילדה "המוחזרת", כפי שקוראים לה באכזריות הילדים סביבה. חיים חדשים בבית קטן וחשוך, עם אחים בכל מקום ומעט אוכל על השולחן. אבל ישנה אדריאנה שחולקת איתה את המיטה. וישנו וינצ'נצו אחיה, שמסתכל עליה כאילו היא כבר אישה. ובאותו מבט ערמומי היא יכולה אולי ללכת לאיבוד כדי להתחיל למצוא את עצמה. (מאיטלקית: יערית טאובר, הוצאת כנרת זמורה, 206 עמודים)
- 0שיתופים
- שתפו בפייסבוק
- צייצו בטוויטר
- שתפו בגוגל+